עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

One smile,
can start friendship.
One word,
can end a fight.
One look,
can save a relationship.
One person,
can change your life.
חברים
its just me .see from the heartemmaתיאושאריות של החייםאיירו
נוגהHere To LoveZippersturn wildדניאלבין הצללים
שקדshelleyRainג'ולBig MouthEmo Life
עוד מוזרה בעולםDaniel .TigerLilyGhost Dogנערת הגורלlovely
timtamcosmicBFFStoriesGirlsMeshiThelse
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
me

אני שונאת לדבר על עצמי,הו כמה שאני שונאת.אבל בכל זאת,אני בחרתי מסיבה לא ברורה לכתוב על עצמי קצת.

אני גמדה,ננסית,1.55.אני שוקלת 43 בערך ואני בת 14 וקצת.
אני מאוד מבולגנת וקשה לי לשמור על סדר,אני אוכל בקלות להסתדר בדיר חזירים.יש לי הפרעות קשב וריכוז מטורפות ובנוסף לזה אני היפראקטיבית הבטירוף,מאוד מפתיע שעדיין לא העיפו אותי מכיתת העתודה שבה אני נמצאת,כי אני ילדה של צרות.באופן מפתיע אני מצטיינת בלימודים.
בטח חלק גדול מכם תוהה איך אני לעזאזל כותבת פוסטים,אז אני אענה לכם-זה מעורפל.אולי זה הריטלין,,אבל אני לא חושבת.
אני אוהבת לאכול,מאוד מאוד.מכל הדברים בעולם.סבלתי לפני זמן קצר סבלתי מהפרעות אכילה אבל בנס יצאתי מזה בשלום. את האמת לא בנס,זאת רק צורת ביטוי.הרופאים שעזרו לי הם אנשים מדהימים ואני הייתי שמחה לנשק להם את הרגליים כל פעם שאני רואה אותם.
הצבעים האהובים עליי הם שחור ובורדו.אם אי פעם תראו אותי,או תפגשו אותי תבחינו שאני מתלבשת כמו טאמבלר-גירל אפלה מדי פעם,סוג של היפסטרית.בניגוד לכל מה שכתבתי כאן אני מאוד מטופחת וטיפוח אצלי זה פטיש נצחי.
ולסיום,אני אתאיסטית,אבל אני מאמינה בקארמה.

גלגל שלא מסתובב

08/04/2016 21:27
SNOW
כמה טוב לחזור.כ"כ התגעגעתי

הימים המעצבנים האלה,שאני בסופו של יום כל כך עייפה שפשוט מתחשק לי לצנוח למיטה איך שאני בשמונה בערב,אבל אני לא מצליחה להירדם.
הימים האלה שהמורות משגעות אותי למרות שאני כל כך אדישה כלפיהן.
הימים האלה שאני קמה בבוקר בידיעה שאני שוב צריכה לשרוף את זמני שסוף סוף התפנה קצת במתמטיקה.
הימים האלה שאני מתעוררת בבוקר ואומרת לעצמי"זה יעבור,את יכולה!"
אני חייבת להצליח.
אני חייבת להצליח.
אני חייבת להצליח!

ערב חמים אחד,חזרתי הביתה אחרי יום ארוך בבית הספר ובסטודיו .שעות של עבודה קשה לפני מופע.
נכנסתי הביתה בצעדים כבדים וזרקתי את התיק ליד הדלת .אמי אמרה לי לקחת אותו לחדר אבל התעלמתי.

הלכתי למקלחת,פשטתי מעליי את הבגדים המסריחים מזיעה שלי ונכנסתי למקלחת.
אין כמו מקלחת אחרי יום כזה.
אני הולכת לחדרי ונועלת את הדלת. השקט חודר לי עמוק לאוזניים ומכאיב לי.
כל כך שקט.
שקט מדי.
אבל אני שמחתי,אני יכולה ליהנות משנת לילה טובה,כמו שאני חולמת כבר המון זמן.
אבל כמובן שמוחי בוגד בי ומתנתק ממני.
אני לא כאן.
מחשבות מציפות אותי,כל מיני מחשבות.
נוסטלגיות,כואבות,מצחיקות,עמוקות,שטחיות...
מה לא.

"וואו ,לא כתבתי הרבה זמן" אמרתי לעצמי.
קמתי מהמיטה הרכה והנעימה שלי כדי לכתוב.
לכנסתי לבלוג,כתבתי כותרת לפוסט.
"עניין של תקופה "
אבל לא הצלחתי לכתוב דבר.
רציתי,אבל לא הצלחתי.
האצבעות שלי קפאו מעל המקלדת. הרגשתי תקועה.
בהיתי במסך המחשב וניסיתי לצאת מהמצב המטומטם שהגעתי אליו.
הילדה שכותבת תמיד,בכל הזדמנות נתונה,שעפה על עצמה בעת הכתיבה קפואה במקום.
זה מחסום כתיבה.
או שזה לא.

חזרתי למיטה שכבר הספיקה להתקרר ביום החם הזה,למרבה הפתעתי.
לא ידעתי איך להגיב .לא ידעתי מה קרה לי.
פשוט שכבתי על המיטה ריקה מכל רגש ובהיתי בתקרה.
נרדמתי תוך כמה שניות.
עברו כבר שבועיים ואפילו לא ניסיתי לכתוב שוב. לא חזרתי לנסות אפילו.
הרגשתי שאני לא יכולה,שזה לא הזמן הנכון.

עברו עוד כמה ימים,אני לא בדיוק זוכרת אבל עדיין הרגשתי שאני לא מוכנה לחזור לכתוב.
אלו ימים מעייפים,משעממים ומתישים.
אני חייבת לשתף,רוצה להוציא הכל החוצה,אבל לא מצליחה.
כפסל מול המחשב.
וזה כבר כמעט חודשיים ככה.
שאני לא יודעת למה זה קרה.
אבל החלטתי לחזור ולנסות,למרות שאני יודעת שאין בכך שום הצלחה.
אני מותשת מכלום.
אני עייפה.
אני משועממת.
אני לא מצליחה לשבור את השגרה.
אני רוצה להתפוצץ,שהכל ירעד .
שכולם יראו.
אבל אני תקועה

its just me .
09/04/2016 11:08
אני אוהבת אותך :<
וזאת סתם תקופה מגעילה שתעבור..
אני איתך 3>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: